החלטה בתיק ת"א 2286-08-09

מבוא

1.         בפני בקשה שהוגשה על ידי התובעים, לפיה יתיר בית המשפט לתובעים, לזמן לעדות את הגב' מנאר ג'ת, שתצהירה בעניין מעקב הריון שבוצע לה על ידי ד"ר פרחאת צורף לבקשה, שכן לטענת התובעים יש  בעדותה, כדי להפריך את עדותו של ד"ר ענתבאווי, עד הנתבעת אשר העיד בעדותו עמ' 215 לפרוטוקול כדלקמן:

"היא הייתה בשבוע ה-16 להריון ואני רשמתי באנגלית שהיא סירבה לבצע בדיקת מי שפיר"

            לטענת התובעים מדובר בעדות הזמה ולנוכח הוראת סעיף 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקנות סדר הדין האזרחי"), ראוי להיעתר לבקשה.

2.         שירותי בריאות כללית (להלן - "הנתבעת") וההסתדרות מדיצינית הדסה (להלן - "הצד השלישי") מתנגדות לבקשה.

            ראשית, טוענות הנתבעת והצד השלישי, כי להבדיל מהתיק בו צורף תצהירה של הגב' מנאר ג'ת, הרי שבתיק הנוכחי והרלבנטי, הרופא שבדק וערך את מעקב ההריון העוקב של האם היה ד"ר ענבתאוי ולא ד"ר פרחאת וד"ר ענתבאוי הוא שהעיד ארוכות כי הציע לאם במסגרת ההריון העוקב, לבצע את בדיקת מי השפיר והיא סירבה.

            לנוכח האמור, טוענות הנתבעת והצד השלישי כי בהיעדר קשר כלשהו בין המקרים, אין לקבל את הבקשה להגשת עדות הזמה.

            עוד טוענות הנתבעת והצד השלישי כי תקנה 158(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, לא נועדה לאפשר שיפור עמדות לאחר שלב הבאת הראיות, שכן בדרך זו לא יהיה סוף להליך ההתדיינות. לפיכך טוענות הנתבעת והצד השלישי, כי יינתן אישור להבאת ראיות הזמה, רק בנסיבות יוצאות דופן ובהן כאשר התובע הופתע מטיעון או ראיות הנתבע או כאשר מבקשים לערער על מהימנות עדותו של עד שהובא על ידי הנתבע. בהקשר זה טוענות הנתבעת והצד השלישי כי התובעים לא הופתעו מהעדויות ולא נתגלה בה דבר חדש.

            בנוסף טוענות הנתבעת והצד השלישי כי אין תועלת בצירוף תצהיר ההזמה הנוגע למעקב הריון שנערך על ידי ד"ר פרחאת בכל הנוגע להפניית האם לביצוע בדיקת מי שפיר, כאשר בענייננו נטען על ידי הנתבעת, כי בהריון נשוא התביעה, לא הייתה כלל אינדיקציה לביצוע בדיקת מי שפיר וד"ר פרחאת גם לא טען אחרת.

            בשולי התגובה מציינת הנתבעת והצד השלישי כי נהלי ומדיניות קופת חולים מאוחדת  אינם רלבנטיים, שעה שהנתבעת בתיק זה הינה שירותי בריאות כללית.

3.         התובעים הגישו תשובה, במסגרתה טענו כי הראיה שצירופה מבוקש לא הייתה ברשותם בעת ניהול ההליך. עוד נטען על ידם כי הטענה בדבר היעדר הקשר בין העדויות הינה היתממות.

            התובעים טוענים כי למטופלים קיים קושי של ממש להפריך רשומות רפואיות ששונו או הוחלפו ואף בית המשפט זה התיר בת.א. 13423-01-10 עללא ג'וליאני ואח' נ' קופת חולים מאוחדת ואח', תיקון כתב תביעה על דרך של הוספת טענת זיוף ברשומה הרפואית.

            לסיכום טוענים התובעים כי הפסיקה תומכת בעמדתם ולעניין זה היפנו להמ' 23/57 פלוטניק נ' מדינת ישראל, פ"ד יא(2) 643 ולהחלטת כב' הש' זילברטל ברע"א 922/08 מכבי שירותי בריאות נ' מורין שועל.

דיון

4.         תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן:

"התובע רשאי  לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי לפי שיקול דעתו להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות".

5.         הבאת ראיות הזמה מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט. הלכה פסוקה היא כי עניין שעל התובע הנטל להוכיחו, לא תותר לגביו הבאת ראיות הזמה, אלא בנסיבות יוצאות דופן בהן הופתע התובע מטיעון או מראיות של הנתבע. ראה ע"א 4497/97 סלאח נ' סלאח (פרסום נבו) 4/1/00.

            בנוסף,  ייתכנו מקרים בהם תותר הבאת עדות הזמה על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה. ראה ע"א 365/85 אזולאי נ' לביא, פ"ד לח(4) 125; רע"א 2825/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אולמי מלכה בע"מ (פרסום נבו), 31/7/01.

6.         הטענה לפיה האם סירבה לבצע דיקור מי שפיר בהריון עוקב ולאחר שנולד התובע הלוקה בתסמונת דאון צוינה עוד על ידי פרופ' יצחק בליקשטיין בחוות דעתו המקורית מיום 31/1/11 והובהרה בשנית בחוות דעתו המשלימה מיום 3/5/11. מכאן שאין המדובר בטענה מפתיעה. על כן, ניתן היה לצפות כי התובעים היו מגישים במסגרת תצהירי עדותם הראשית את כל הראיות הנוגעות לטענה זו ולא ממתינים לסיום שלב הראיות וכלשונו של בית המשפט העליון ברע"א 1297/81 גיל מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(4) 577;